רינו צרור : ואנחנו עם רוני סומק, המשורר והמורה, בוקר טוב.
רוני סומק :  בוקר טוב, רינו.  אתה קצת שיחקת על השמות, דרכי נועם, דעת מבינים, אבל אתה יודע גם שם העיר, פתח תקווה, איפה התקווה ואיפה פתח, אתה שומע סיפור כזה.
רינו צרור :  הבעיה הגדולה שלי עם הסיפור הזה שמדובר בשלושה בתי ספר, לא באיזה שהוא מקרה חריג.
רוני סומק :  אני מקווה היום שבסוף השימוע או לפני השימוע גם מנכ"ל משרד החינוך יתן להם מכתב שבתוכו יהיה מכתב פיטורים. אין דבר אחר בשביל לכסות את הבושה הזאת.
רינו צרור :  גם בלי שום קשר לשימוע, אני התחושה הקשה שלי היא בכלל שאנחנו מנהלים דיון בעניין הזה כבר במהלך של כשבועיים ימים ועדיין מחכים לשימוע וכולי ומשרד החינוך לא נקט ביד שהוא היה צריך לנקוט מיד בשניה הראשונה.
רוני סומק :  כן. אתה יודע לפני כמה שנים קראתי פעם במכתב למערכת שניסה להגדיר מה היא ישראליות וכתבה מישהי שאמרה שישראלי זה אדם שהיום השמח בחייו היום שבו הוא ראה את האתיופים עולים לארץ והיום העצוב בחייו היה שמשפחה אתיופית באה לגור בבניין.
רינו צרור :  פנטסטי.
רוני סומק :  אני קראתי את זה ואמרתי או.קי, זה בטח איזה אישה חצי שפויה, חצי מטורפת ואולי לא כך ואמרתי זה מסוג הבדיחות שאתה מספר אותם לעצמך בשקט וכשהתחיל הסיפור הזה פתאום הבנתי שאנחנו לא בבדיחה, אנחנו פשוט מתחרים עכשיו שנינו מי ירים את התקרה יותר בצעקות כדי לבדוק איך התמונה של המנהלים  האלה  תהיה עכשיו האילוסטרציה ליד הערך ביזיון במילון של אבן שושן, אבל זה אנחנו, זה החברה שלנו.
רינו צרור :  אנחנו לגמרי. רוני סומק, אתה בעוד ימים אחדים מתחיל את שנת הלימודים הבאה שלך, איך התחושה עם כל המסע האלימות הזה שנתקלנו בו מצד אחד אלימות רצחנית, מהצד השני, פתאום משרד החינוך מוציא את הציונים החוצה לראווה ובתי הספר מתחילים להתכווץ. יש כאן משהו שקורה?
רוני סומק :  אני השנה אהיה בשנת שבתון, זה לא ימנע ממני להגיע לבית הספר מדי פעם, אני מאד מאמין בשר החינוך החדש, אם כי שני המהלכים הראשונים שלו קצת ככה מעוררים איזה שהוא סימן שאלה, לשלוח בדרנים לבית הספר ביום הראשון זה כמו להתיז דואודורנט על בית שחי מזיע, אבל זה אולי מריח טוב בשניה הראשונה אבל אחר כך זה מגביר את הריח, גם לא כל כך אהבתי את העניין של תגמול בתי הספר על שיעור מתגייסים גבוה, תיכון זה לא פנימיה צבאית, צריך לתגמל בתי ספר על שיעור משתמשים גבוה בספריית בית הספר.
רינו צרור :  הסביר לי מנכ"ל משרד החינוך שמדובר באלמנט מתוך סך הכל הדברים ושפחות או יותר הדברים הוצאו מהקשרם והם גם חושבים עכשיו על תגמול ראוי לבתי ספר ערביים.
רוני סומק :  כן. זה, אתה יודע, צריך לזכור שבית הספר זה הבית של הספר ואני חושב שאני מקווה מאד, מקווה מאד שיבואו עכשיו בולדוזרים יהרסו את הישן ויבנו משהו חדש, כיוון שאני מרגיש כל הזמן בתיכון שאני קבלן שיפוצים של  מערכת וכל גרוש שיחסכו בחינוך זה יהיה שקל בבתי ספר, בעובדים סוציאלים ואני יכול להמשיך את הגלגל הזה עוד יותר. יש לי תחושה שעוד לא מאייתים נכון את  המילה בתי ספר בחינוך. ועוד משהו, אתה רינו מהאנשים הכמעט בודדים שיוצאים להפגנות כיוון שכל דבר כזה פתאום אני שומע את הווליום שלך עולה ואתה נכנס באנשים האלה, אבל ככה, זה מתאים לידיעות של עמוד תשע בעיתון, ויש לי הרגשה שאתה יודע קורה פה משהו לא טוב, אז קדימה להסתער.
רינו צרור :  אבל אנחנו מנסים לשנות אותו, אנחנו ננסה לשנות אותו.
רוני סומק :  כן.
רינו צרור :  רוני סומק, תודה רבה לך על השיחה הזו.
רוני סומק :  תודה.