יגאל רביד : אנחנו חוזרים לרגע לפתח תקוה, כתבתנו כרמית ראובן, דיווחת בשעה הקודמת על הפגנות של תלמידים ושל יוצאי אתיופיה. מה קורה שם?
כרמית ראובן : יגאל, שלום. כן, בפתח תקוה ממשיכות ההפגנות, מדי פעם זה דועך, מדי פעם זה ממשיך ומתגבר. למעשה מהבוקר כמה מאות, יותר מ-300 מפגינים אתיופים וגם תנועות נוער שונות, הנוער העובד והלומד היה פה וכמה תנועות נוער דתיות התקבצו מהבוקר מול בניין העיריה ומחו על כך שבתי הספר הפרטיים מסרבים לקבל לשורותיהם את התלמידים האתיופים. לאחר מכן המפגינים חסמו את הכביש הראשי ואת הצומת שמול בניין העיריה. בוא נשמע את המפגינים וגם כמה נהגים שהיו שם.
- לא לעבור, לא נותנים לעבור היום. עד מחר אנחנו פה. עד מתי יהיה פתרון לבעיה הזאת.
- אני לא יכול לעמוד.
- אין לך ברירה.
- אני צריך לעבוד.
- את ממהרת?
- כן.
- מה את אומרת על זה שחוסמים לך את הדרך?
- לא בסדר.
- אני יש לי עבודה, בטח שאני ממהר.
- עומדים לך על האוטו מאחורה.
- יש להם הפגנה מוצדקת ונלחמים על הזכות שלהם, זה הכל.
- אין לנו בית ספר, זה אפליה.
כרמית ראובן : יגאל, הרבה כאב והמון רעש היה כאן בהפגנה הזאת, אבל הדברים הכי חזקים שנאמרו כאן היום הם דווקא הדברים שאמר לנו במהלך ההפגנה קסאווי, ילד בן 12 ממוצא אתיופי העולה לכיתה ו''. הדברים שלו מצביעים על בעיה חברתית בישראל, גזענות ואי שוויון, תופעות שבמשך שנים פשוט מסרבות להעלם. נשמע את הקולות.
קסאווי : זה גזענות, זה אפליה, לא רוצים אותי במדינה. בבית ספר הקודם שלי ילדים קיללו אותנו ולא ענינו להם. עכשיו גם לא רוצים להכניס אותנו לבית ספר.
כרמית ראובן : אלה הטענות, למה אין שוויון במדינה שלי, ואלה הדברים מפתח תקוה לפי שעה.